2. חובה חברתית לעזור לאדם  (עמוד 128-132)

​

במאה השבע עשרה החל עידן הנאורות... הוא הוציא מתוכו פילוסופים רבים. 

הפילוסוף החשוב מבינהם פעל בעיקר במאה ה-18 ונקרא עמנואל קאנט. 

הוא נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים בכל הדורות. משנתו כללה מרכיבים רבים מתחומי הפילוסופיה והמדע, והמרכיב העיקרי בה הוא תורת ההכרה (הוא דן בה בספרות "ביקורת התבונה הטהורה"). לטענתו, הכרתנו כוללת קטגוריות כגון סיבתיות, חלל וזמן ובאמצעות קטגוריות אלו אנו מכירים את ה"יש". אין לנו דרך לוודא שהיש אכן קיים או שהוא קיים כפי שאנו תופסים אותו, מפני שאיננו יכולים להפריד בין התפיסה שלנו את "הדבר" ובין הדבר עצמו.

​

האם חובה לעזור לאדם אחר לפי קאנט? 

​

בשביל להבין את המהלך של קאנט, עלינו להבין קודם קצת את משנתו. קאנט ביקש למצוא דרך להסביר את המוסר בצורה מתמתטית. למה הכוונה?   רוב האנשים (הנורמטיבים) יסכימו על המשוואה הבאה :   1+1=2   . מדוע? משום שזאת אמת מוחלטת.  לעומת זאת, אנשים מתרבויות שונות בעולם, לא יסכימו  על דרך התנהגות מסוימת. יש שיגידו כי נשים צריכות לשרת גברים ואילו מבמקומות אחרים יאמרו כי יהודים צריכים להשתחוות לנוצרים.  הנורמות החברתיות שלנו תלויות בזמן ובמקום. 
קאנט ביקש ללמד אותנו כי אפשר למצוא אמת אחת מוחלטת גם להתנהגות של בני אדם. למצוא חוקים לפי ההיגיון האנושי - כלומר ההשכלה בה התנהגות יכולה להיות "הגיונית" - הכוונה בכך שההתנהגות תהיה נכונה בכל מקום. היא אינה כפופה לשום חוק ארעי. 
מתוך כך, קאנט כתב חוק בו הוא קבע מהו המוסר - כיצד ניתן להבין מתי עניין מסוים יחשב לטוב ומתי יחשב לרע.  היה עליו להוכיח כיצד פעולות של האדם יהיו רעות לא רק בכפוף לחברה אחת אלא לחברת בני האדם כולם.  לחוק הזה הוא קרא הצו המוסרי/ הצו הקטגורי  והוא נכתב כך: 

"עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי

אשר בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק

​

כללי."
למה הכוונה? 
מעשה יחשב טוב אם אני כבן אדם יהיה מוכן לקבל אותו בחוק כללי בחברה.  חשוב להבין, אין הכוונה לשאלה האם יש כזה חוק בחברה, אלא האם אני הייתי מוכן שיהיה כזה חוק בחברה.  אפשר גם להסביר את זה הפוך, פעולה של אדם תחשב לרעה אם אני כבן אדם לא אסכים לקבל אותה כחוק כללי. 
לדוגמה - גניבה.   מדוע גניבה תחשב מעשה רע? 
לפי קאנט, אילו היה חוק המתיר גניבה - אולי אדם מסוים היה נהנה מכך, אבל רוב בני האדם היו סובלים ממצב  של גניבה. לכן זהו מעשה רע. 
נקח דוגמה אחרת - העתקה במבחן.    
אילו הייתה חברה בה היה מותר להעתיק במבחן, יכול להיות שהציונים היו גבוהים יותר. יחד עם כך, מי היה מוכן להבדק אצל רופא שיש סיכון שהו העתיק במבחני הקבלה שלו?  כנראה שמעט אנשים  ולכן לא היינו מסכימים לחוק המתיר העתקות במבחן. 
דוגמה אחרת - ללמוד למבחן.   מדוע זו תהיה פעולה מוסרית?  לפי קאנט, אילו היה חוק כזה אנשים אולי היו מבואסים מכך, אבל לא היו יכולים לטעון כי הם נפגעים מכך בתסריט מסוים. 
קאנט שנא פעולה צבועה - פעם אחת אני עושה מעשה שהוא טוב לי, אבל אילו פעולה זו באה כנגדי, אני נפגע ממני. זה מעיד על הפעולה כדבר שלילי. 
במקום אחר, קאנט כתב את הצו המוסרי בצורה הבאה: 

"עשה פעולתך כך שהאנושיות הן שבך הן שבכל אדם אחר

תשמש לך לעולם כתכלית, ולעולם לא כאמצעי בלבד."
למה הכוונה?  לאותו הדבר רק שאלו מילים אחרות השמות דגש על חלק אחר בטקסט. שם הוא מסביר בעצם כי כל פעולה שאנו עושים לבני אדם, נועדה למען עצמה ולא למען איזה מניע נסתר. 
הצו של קאנט מעניק לנו כמה דברים: 
אוניברסלי -  הוא מתאים לכל חברה בעולם שתגיע כמעט לאותן התשובות בנוגע למעשה ראוי ומוסרי. 
תבוני- נובע מהיגיון של האדם. היות וקאנט חשב שההיגיון משותף וזהה (כמו מתמתיקה) כול יגיעו לאותן התשובות. 
אוטונומי - כל אדם מגיע למסקנה באופן אישי ללא צורך בתיווך של איש דת או אדם משכיל אחר. 
מתייחס לכוונה של האדם  - כך אדם נבחן על פי מה שהוא רוצה לעשות ולא על פי מה שהוא ביצע בסופו של דבר. 

​

אז האם חובה לעזור לאחר אחר? 

​

הצו המוסרי של קאנט אולי מסביר לנו שלעזור לאדם אחר יהיה מעשה ראוי ומוסרי אך הוא אינו מחייב אותנו לעזור לאדם אחר. 
לשם כך, קאנט כתב דברים נוספים המלמדים אותנו על תפיסתו על החיוב בעזרה לאדם אחר.
קאנט מתחיל בתפיסה אוטופית לשיטתו - אילו היה עולם היה מושלם, אף אחד לא היה עוזר לשני. בעולם כזה, כל אחד עסוק בענייניו. מדוע זו אוטופיה?  משום שזה עולם ללא צביעות. כפי שאין מה לעזור לאדם מצליח, אין לעזור לאדם שאינו מצליח. 
וזה העניין בחלק השני - קאנט מציג את העולם שלנו בו הצביעות חוגגת. אנשים מדברים על עזרה אחד לשני, אבל בפועל הם עסוקים להראות שהם עוזרים. בתוך עצמם, כולם רק רוצים להאדיר את שמם ולהראות יותר טובים. מבחינת קאנט, אדם כזה הוא צבוע משום שהוא לא עוזר לשם עזרה, כוונתו המקורית היא שלילית. 
למרות כל מה שקאנט כתב, הוא טוען שיש סתירה פנימית באדם. מצד אחד אנו רוצים להתעסק רק בעצמינו אבל מצד שני אנו זקוקים לעזרה מצד הזולת ברגעים מסוימים. בני האדם זקוקים לאהבה מצד החברה ולכן קיימת הסתירה בחיינו. 
קאנט לא כותב שיש חובה לעזור לאדם אחר, אבל הוא כן כותב שבשביל לקבל את אותה העזרה, עדיף לנו לעזור לאחרים. 
בעצם הוא כותב משהו שדומה מאוד לאהרון הלוי מספר החינוך. כבני אדם יש לנו תועלת גדולה מלעזור לאדם אחר, היות ובבוא היום גם אדם אחר יעזור לנו.
אז מה בעצם ההבדל בין קאנט ובין אהרון הלוי?  
אהרון הלוי טוען כי זו חובה דתית לעזור לאדם אחר. אם אני רוצה להיות בסדר מבחינה דתית, כדאי מאוד שאעזור למישהו הנמצע בצרה. 
לעומתו קאנט אומר כי אין לי חובה דתית - קאנט עצמו היה אדם מאמין באלוהים ודתי מאוד, אבל הוא לא אמר שיש חובה דתית כזאת. קאנט גם לא העמיד חובה לפי הצו המוסרי לעזור למישהו אחר. הפעולה של העזרה יכולה להיות מוסרית אבל זאת לא השאלה, משום שאין חובה לעזור למישהו אחר. כאמור, קאנט שנא צביעות וראה בכך משהו שיש לתקן. לכן הוא השאיר את הבחירה לאדם. אדם מוסרי באמת, יבחר לעזור למישהו אחר משום שזה המשעה ה"הגיוני" המגיע מתוך ההשכלה שלו. אם אדם בחר שלא לעזור, הרי שהוא לא משכיל.  

​