מים לשניים
בברייתה (מקור מתקופת המשנה) נכתב:
"שניים שהלכו בדרך,
וביד אחד, קיתון של מים (קיתון = כד מים)
אם ישתו שניהם - ימותו
ואם ישתה האחד - יגיע ליישוב
אמר בן פטורא:
עדיף שישתו שניהם - ואל יראה האחד במתתו של חברו
עד שבא רבי עקיבא ולימד "וחי אחיך עמך" (ויקרא)
חייך קודמים לחיי חבירך"
המקרה - שני אנשים הולכים בדרך, רק לאחד יש קיתון (כד) מים. רק אחד מהם יכול להגיע לישוב.
הדילמה - האם על בעל המים לשתות לבדו ולהינצל או לשתות יחד עם חברו את המים. (אם יביא את המים לחברו, חברו באותה הדילמה)
התנגשות ערכים - ערך חיי בעל המים מול ערך חיי החבר/ ערך החברות.
הדילמה בעצם שואלת אותנו האם מותר לנו להעדיף את חיינו על חשבון חיי אחרים. האם יש מקרים בהם מותר לתת קדימות בערך החיים.
בדילמה יש "משאב חיים" לבעל הדילמה. יתרון שהוענק לו על ידי כך שיש לו כד מים. לכן שני האנשים אינם במצב "שוויוני". האחד יכול להנצל מהמקרה אם יבחר להשתמש במשאב החיים.
מתוך הברייתא, עולות שתי תשובות:
אמר בן פטורא: עדיף שישתו שניהם - ואל יראה האחד במתתו של חברו
עד שבא רבי עקיבא ולימד "וחי אחיך עמך" (ויקרא) חייך קודמים לחיי חבירך
מה בעצם מלמדות התשובות?
בן פטורא:
חושב שבעל המים צריך לשתות את המים יחד עם חברו - כלומר ששניהם צריכים למות.
הערך החשוב מבחינתו הוא ערך השיוון.
הוא מפרש את אותו פסוק שרבי עקיבא בהמשך מצטט רק שהוא שם דגש על חלק הראשון - "וחי אחיך". הוא מבין את זה במשמעות של "ואהבת לרעך כמוך" - תתנהג לרעך כפי שהיית רוצה להתנהג עם עצמך. מתוך כך מגיע גם הפתרון שלו.
הוא מציג גישה "אלטוריאסטית" - למרות שבעל המים יכול להשתמש במשאב החיים שלו= יש לו מחויבות לגורל של חברו ומעדיף את ערך השיוון על ערך החיים שלו.
רבי עקיבא:
חושב שבעל המים צריך לשתות את המים. הוא אומר "חייך קודמים לחיי חבירך"
רביע עקיבא מעדיף שהאחד ינצל מאשר ששניים ימותו. הוא מעדיף את ערך החיים של בעל הדילמה.
הוא מבין את הפסוק המצוטט כאשר הוא שם דגש על החלק השני - "וחיי אחייך עימך"ץ ניתן להעריך חיים רק כאשר אתה מעריך את החיים שלך קודם.
לכאורה יש לנו כאן גישה אגואסטית. אך זו גישה הטוענת כי אסור לאדם במצב חירום לאבד את משאב החיים שלו כאשר זה אומר שהוא מוותר על חייו.
פולמוס הפילוסופים היוונים:
מה יעשה צדיק שספינתו טבעה בלב ים, והוא רואה את חברו החלש ממנו נאחז בקרש, ואין עדים? האם יש רשות לאחד להוציא את הקרש מידו של השני?
עמדתו של הקטון, פילוסוף סטואי מן המאה ה-2 לספירה: "האם יש רשות לאחד להוציא את הקרש מידו של השני?" התשובה שלילית כי עוול הדבר
הקטון מוסיף שאלה שנייה: "ומה יעשו שניים שאונייתם טבעה והם נאחזים בקרש אחד, ושניהם חכמים? האיש אשר לחייו יש פחות ערך כשהם לעצמם או לגבי המדינה, חייב להקריב את נפש
קרניאדס, פילוסוף היוצא כנגד הגישה הסטואית, אמר אם חכם האיש, הרי עליו להשמיט את זולתו מעל הקרש. אם לא יעשה כן ויבחר במוות, הווי .אומר שאכן צדיק הוא האיש אבל סכל
הפילוסופים היוונים התמודדו עם מקרה דומה ל"מים לשניים". מתוך המקרה אנו יכולים להבין כיצד הגישה היוונית הדגישה ערכים אחרים בתרבותה.
המקרה - שני אנשים שרדו טביעה של ספינה, - כעת האדם החלש מחזיק בקרש ואילו החזק צף.
שאלת הדילמה - האם על הצדיק לקחת את הקרש מהחלש, להציל את עצמו או לוותר על הקרש וכנראה למות.
התנגשות ערכים - ערך חיי הצדיק מול ערך חיי החלש
בדילמה יש משאב חיים ברור מאוד - הקרש עליו רבים שני האנשים. מי שיישאר עליו, יחייה.
חשוב להבין כי בניגוד למים לשניים - אם הצדיק יקח את הקרש, הוא ממש הורג את החלק. הוא עושה מעשה אקטיבי שיהרוג את האחר בניגוד למים לשניים, שם רק בעקיפין בעל המים גורם למוות.
לפי הקטון - לצדיק אסור לקחת את הקרש מידי החלש משום שזה עוול.
על כך אנחנו צריכים לשאול, מהו העוול?
לפי תשובותו, ניתו להבין כי העוול הוא על עצם המלחמה על החיים של הצדיק. הצדיק בעל המעמד הגבוה, לכן אסור לו לקחת את הקרש מהחלש. לא בגלל שזה עניין מוסרי, אלא משום שזה נוגד את תפיסת המעמד של אותה התקופה. החלש צריך להבין לבד שחייו נוחתים ולכן עליו לתת את הקרש לצדיק.
הקטון רוצה עולם בו אנשים פעולים לפי המעמד החברתי שלהם. המעמד מגיע מתוך כבוד ולא מתוך פחד ויראה לכן הפתרון של הדילמה שעליו לחכות מהצד נראה לו הגיוני.
לפי קארניאדס - על הצדיק חובה לקחת את הקרש מידי החלש.
בתשובתו- ניתן להבין כי גם קרניאדס מאמין במעמד וחושב שהמעמד של הצדיק גבוה יותר. יחד עם כך, אם הקטון חושב כי הכבוד של הצדיק צריך להגיע אליו, קארניאדס חושב שהצדיק מקבל את הכבוד רק אם הוא דורש אותו בכוח. אין הוא צריך להיות הוגן או לחכות אלא להילחם על כבודו. את הכבוד של הצדיק, הוא יקבל רק אם יקח את הקרש לעצמו , אחרת הוא מוכיח שהוא אינו צדיק בכלל.
לסיכום:
ביחידה זו הכרנו שתי דילמות דומות
בשתיהן הכרנו דרך בה מותר לתת קדימות לחיי אדם אחד לעומת חיי אדם אחר
בברייתא - רבי עקיבא מאפשר את חיי בעל הדילמה רק במקרה בו קיים לאדם "משאב חיים". במקרים כאלו, מותר לאדם להעדיף את עצמו (ואפילו חובה) אם הוא עומד מול מוות ודאי.
אצל הפילוסופים היוונים ראינו קטגוריה נוספת שנותנת קדימות לחיים.
הקטון וקרניאדס נתנו כל אחד בדרכו כלי להעדפה של חיים במקרה ויש לאדם תרומה חשובה למדינה.
אבל מה קורה שאין משאב חיים?