1. דילמת האם והעובר:

תיאור המקרה - אישה מתקשה בזמן הלידה. קיים סיכון גם לאם וגם לעובר...

בעל הדילמה - בניגוד למה שנדמה, האם איננה בעלת הדילמה היות והיא לא תמיד יכולה להשפיע או להחליט מה לעשות.

בעל הדילמה הוא הרופאה/ המיילדת.

שאלת דילמה - האם על הרופאה להציל את האם על חשבון חיי העובר או להציל את העובר על חשבון חיי האם.

התנגשות ערכים - ערך חיי האם מול ערך חיי העובר

בניגוד לדילמת "מים לשניים" , כאן אין משאב חיים
המקרה הוא דילמה רפואית , כלומר אדם חיצוני למקרה, שאינו מושפע מכל תוצאה מחליט מה יהיה.

תשובה ראשונה - משנה
מהי המשנה?

קובץ ההלכות והתקנות הבסיסי של התורה שבעל פה, המשלימה את דיני התורה שבכתב (המקרא). על פי המסורת, עברו כלליה ועקרונותיה מדור לדור, מאז מעמד הר סיני מאב לבן. בתחילת המאה השלישית נערכה ונחתמה המשנה כקובץ סגור על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו, מחשש שהתורה שבעל פה תישכח מישראל בשל הגלות. מקור שמה של המשנה מהשורש ש.נ.ה, משמעותו היא שינון וחזרה. ישנם שישה סדרים במשנה. כל סדר מורכב מכמה מסכתות. כל מסכת מורכבת מכמה פרקים. כל פרק מורכב מקטעים הנקראים משניות.

כאמור, כבר במאה השלישית לספירה, התמודדו עם הבעיה של לידה מסובכת בה קיימת סכנה ודאית לחיי האם וחיי העובר.

משנה , מסכת אהלות, פרק ז' משנה ו'

"האישה שהיא מקשה לילד- מקשה לילד - מתקשה בלידתה והעובר מסכן את חייה.

מחתכין את הוולד במעיה,

ומוציאין אותו אברים אברים,

מפני שחייה קודמין לחייו.

יצא רובו- יצא רובו - רוב גופו. לפי פרשנים אחרים, הכוונה לראשו

אין נוגעין בו,

שאין דוחין נפש מפני נפש".

חכמי המשנה חילקו את הסוגייה לשני מקרים שונים:

אם עוד לא יצא רובו - "חותכים את הולד"

הורגים את העובר מתוך הנימוק כי חיי האם עולים על חיי העוב

אם יצא רובו - "אין נוגעין בו"

לא עוזרים לאף צד- מתוך הנימוק כי "אין דוחין נפש בנפש" כלומר אסור לגעת

כל עוד העובר עוד לא יצא מרחם האם, יש סיכון ודאי לחייה. לכן צריך להעדיף את חייה על חשבון חיי העובר שלפי המשנה, עוד לא נחשב אדם.

אבל מרגע שיצא רובו או ראשו של העובר מדובר על שוויון בין שני ערכי החיים. בעצם יש כאן סיכון גדול מאוד משום שנותנים לשני הצדדים אפשרות שווה לחיים תוך סיכון ודאי שלהם. לכן משתמשים בעקרון שנקרא "אין דוחין נפש בנפש". כלומר, אסור לאף אדם לבחור מי יחייה ומי ימות. גם במחיר של סיכון ודאי של שני הצדדים.

תשובה שנייה - הרמב"ם:

מיהו הרמב"ם?

רבי משה בן מימון (1135-1204).

גדול חכמי ספרד. פוסק הלכה, פילוסוף רופא ואיש מדע. נולד בקורדובה שבספרד, ובשנת 1148 גלה ממנה עם משפחתו והתיישב בפאס שבמרוקו. בשנת 1165 עזב הרמב"ם את צפון אפריקה ועלה לארץ ישראל. לאחר זמן קצר עזב את הארץ ועבר לפוסטאט (קהיר העתיקה) שבמצרים. במצרים מונה הרמב"ם לרופאו של הסולטאן. שימש כראש הקהילה היהודית בה והשיב תשובות רבות בכל הנושאים לקהילות יהודיות ברחבי העולם.

שתיים מיצירותיו הרבות זכו לפרסום מיוחד:

"משנה תורה" או י"ד חזקה: בה סיכם הרמב"ם את כל דיוני ההלכה שבתורה שבע"פ, כך לנגד עיניו של האדם מקיים המצוות עמדו באופן מסודר וברור כל המצוות ביהדות.

"מורה הנבוכים": הישגו הגדול של הרמב"ם בתחום הפילוסופי. בו הוא מגשר בין המחשבה הפילוסופית היוונית, שהייתה הדומיננטית בעולם דאז, ובין עיקרי המחשבה היהודית. ספר זה עורר התנגדות רבה יחד עם תמיכה והערצה מחוגים שונים ביהדות.

משנה תורה , הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א'

"לפיכך הורו חכמים,

שהעוברה (=אישה ההרה) שהיא מקשה לילד (=ללדת),

מותר לחתוך את העובר במעיה – בין בסם (=תרופה, רעל) בין ביד,

מפני שהוא כרודף אחריה להורגה.

ואם משהוציא ראשו – אין נוגעין בו,

שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם"

הרמב"ם שיפר את פסקת המשנה משום שיש בה בעיה. המשנה בעצם נתנה עדיפות לחיי האם על חשבון חיי העובר משום שהיא לא ראתה את חיי העובר כערך בפני עצמו. הרמב"ם ביקש להראות כי למרות שערכי החיים של האם ושל העובר שווים, עדיין צריך להעדיף את חיי האם.

בדומה למשנה, גם הרמב"ם הפריד בין שני מקרים, הוא לא שינה כלום מהפסיקה של המקרה השני.

במקרה הראשון, הרמב"ם הציג את העובר בתור "רוצח" ולכן הוא יכול לפסוק עליו כי מותר להשתמש ב"דין רודף". דין רודף זו הלכה שנותנת אישור להרוג אדם אחר שהולך לרצוח אדם אחר. מרגע שעל התינוק יש דין רודף, חובה להפסיק את חייו בשביל להגן על האם.

2. יהרגוך ולא תהרוג:

מקרה - אדם (חזק) מכריח אדם אחר להרוג מישהו (לא תמיד ידוע מי) או שהחזק יהרוג אותו.

בעל הדילמה - מי שקיבל את ההוראה.

שאלת דילמה- האם מותר להרוג אדם אחר בשביל לחיות או אסור להרוג אדם אחר תוך סיכון חיים ודאי.

התנגשות ערכים - ערך חיי בעל הדילמה מול ערך חיי הנרצח

הדילמה דומה לדילמה הקודמת משום שהיא " חיים נגד חיים" אבל יש הבדל מהותי. בדילמה הקודמת, היה אדם זר שהחליט מה לעשות. במקרה הנוכחי, אדם צריך להחליט בין חייו ובין אדם זר לו.

האם זה כמו מים לשניים? לא, משום שאין כאן משאב חיים. לכן אין קדימות לחיי האדם.

תשובת התלמוד הבבלי:

מהו התלמוד הבבלי?

היצירה המרכזית במכלול התורה שבעל פה. התלמוד הבבלי נחתם בבבל (עיראק של ימינו) במאה החמישית לספירה. התלמודים מכילים את דיוני הגמרא שהם הרחבות על סדרי המשנה. החכמים פירשו את המשנה ודנו על כלל משמעותיה. הגמרא- לימוד בשפה ארמית, כוללת מלבד דברי הלכה, גם דברי אגדה וסיפורים, דברי הגות ומוסר ואף מידע היסטורי ואחר על התקופה. דיוני הגמרא כתובים לרוב בשפה הארמית ומנוסחים בדרך כלל כמשא ומתן משפטי. חכמי התלמוד מכונים אמוראים. במרוצת השנים הפך התלמוד הבבלי לספר הלימוד המרכזי של תלמידי החכמים.

תלמוד בבלי: "יהרגוך- ולא תהרוג" מתוך מסכת פסחים, כ"ה עמוד ב'.

מניין שאדם ליהרג בעצמו ולא לבצע שפיכות דמים?

הדבר מתקבל על הדעת –

כמו שראינו אצל אדם אחד שבא לפני רבא

אמר לו (האיש לרבא)

מושל הכפר שלי אמר לי :

"לך הרוג את פלוני ולא- אהרוג אותך".

אמר לו (רבא לאותו האיש):

"יהרגוך- ולא תהרוג!

מה ראית שדמך שלך אדום יותר –

שמא דמו של חברך אדום יותר

תשובתו של רבא - רבא אומר: "מה ראית שדמך שלך אדום יותר, שמא דמו של חברך אדום יותר"

רבא שואל שאלה רטורית, הוא מנסה להראות שיש שוויון בערך החיים. אין הבדל בין הדם שישפך כאשר בעל הדילמה ימות והדם שישפך כאשר האחר ימות. לכן בכל אופן אסור להרוג את האחר. אין בכך הבדל אמיתי. רבא בעד ערך השוויון ואם נוסיף לכך את האיסור להרוג אנו מבינים שאם נהרוג את החבר, ביצענו פשע חמור. לכן לפי רבא, עדיף למות ולא לבחור מי ימות.

תוספת לתשובה - רש"י:

מיהו רש"י?

רבי שלמה יצחקי – 1105-1040. מגדולי הפרשנים של המקרא והתלמוד . נולד בעיר טרואה שבאזור שמפניה בצרפת, ובה פעל רוב ימיו. את השכלתו בתחומי היהדות רכש בישיבות גרמניה, שבהן שהה כ-10 שנים. רש"י התפרנס כנראה מגידול כרמים ליין. נוסף על גדולתו והיקף ידיעותיו בתחומי היהדות היה רש"י "איש העולם הגדול": הוא שלט בכמה שפות – צרפתית, גרמנית, עברית וארמית, והיה לו ידע רב בתחומי החקלאות, המסחר ומלאכות שונות. רש"י הקים בטרואה ישיבה שונה מן הישיבות שבגרמניה: בישיבה של רש"י עסקו לא רק בלימוד התלמוד אלא גם בלימוד המקרא ובפרשנותו. רש"י עודד את תלמידיו לחשיבה עצמאית ולביקורת, והדגיש את חיפוש האמת.

רש"י (רבי שלמה יצחקי) פיקוח נפש דוחה שפיכות דמים מתוך פירוש התלמוד

"מה ראית שדמך שלך אדום יותר"-

האם רצית לשאול, האם ייתכן שחשבת שמותר לרצוח?

מפני שאתה יודע

שאין מצווה עומדת בפני פיקוח נפש

ואתה סבור שאף תדחה את המצווה מפני פיקוח נפשך? כנראה שחשבת שמצוות "לא תרצח" נדחית כאן מפני פיקוח נפשך (והסכנה לחייך)?

עבירת רצח אינה דומה לשאר עבירות,

שמכל מקום יש כאן איבוד נפש.

והתורה לא הותירה לדחות את המצווה

אלא מפני חיבת נפשו של ישראל.

ובמקרה זה, עבירה נעשית, ונפש אבודה.

מי אמר שנפשך חביבה לפני המקום יותר משל זה?

שמא של זה חביבה יותר עליו?"

רש"י שואל האם אפשר להרוג את החבר ולומר כי זה היה "פיקוח נפש"?

רש"י אומר שפיקוח נפש ניתן על ידי האל רק משום שהאל רוצה שנחייה לאור התורה שלו ולא שנמות בגלל שניסנו לדבוק בה. האל נתן זכות זו משום החיבה שלו לעם ישראל. לכן אם במקרה שבדילמה, הרגנו מישהו כאילו החלטנו לאל את מי הוא אוהב יותר. גם הרגנו וגם החלטנו לאל. היות ואסור לנו לבצע החלטה כזאת על האל, אסור להרוג ולומר שזה פיקוח נפש.

סיכום:

ביחידה זו למדנו על הדילמה של חיים מול חיים כאשר אין משאב חיים. כאן למדנו ארבעה עקרונות חשובים:

משנה "אין דוחין נפש בנפש" לאדם אסור לקבוע בין שני אנשים מי יחייה ומי ימות.

רמב"ם "דין רודף" - רמב"ם קבע כי אפשר להתייחס לעובר כמו רוצח ולכן דמו מותר. מותר לעדיף במקרים מאוד מסוימים (כמו האם והעובר) שמותר להרוג אותו.

תלמוד בבלי "מה ראית שדמך שלך אדום יותר" - גם כאשר אדם נאלץ לבחור בין החיים שלו לחיים של מישהו אחר, אסור לו לקבוע. עליו להימנע מהבחירה גם אם זה במחיר חייו שלו.

רש"י "פיקוח נפש". רש"י הקשה ושאל האם אפשר לומר במקרה השני כי ניתן להרוג מישהו מתוך עקרון של פיקוח נפש. הוא קבע שלא! פיקוח נפש ניתן משום שהאל אוהב את בני האדם אבל אם אני הורג מישהו אחר במקומי, כאילו קבעתי לאל כי הוא אוהב אותי יותר מאשר את האחר.

ראינו שיש מקרים בהם יש קדימות, ראינו שיש מקרים בהם אסור לבחור.... מה קורה כאשר יש חיים של אדם אחד מול חיים של רבים?